|
הרוח נושבת מבין תבניות האנשים
לוחשת את זרם הנהר הגדול
לתוך כמוסות צרופות של תודעה
שפת קרני השמש בזריחה.
המסלולים מתכנסים לתוך שזירות
אריגי חיים ויערות רוח
מגע בוהק הכוכבים
על עיניים דומעות.
הכחול הפך סגול
הפך לבוהק אור גדול
פעימות לב קצובות
רקמת החיבור בין זמן לחלל.
כפות הידיים נפתחות ונסגרות
כתזוזת עיני הילדים בחלומם
הגוף מתכנס בעצמו מחדש
נע על צירו כמטוטלת. |
|
|
הצעה מגונה
#349:
חמודה, את מוכנה
להחזיק שניה את
הידית, אני
באמצע משהו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.