בבית.
בתוך השקט הזה,
השקט מהמציאות שבחוץ,
את שם -
שם, אפשר לרקום חלומות
שם הם קורים, ואז נעלמים,
ומפציעים חדשים. בבית.
גם המוזיקה לא יוצאת מכתליו,
גם לא הכאבים, הם לא נשטפים בריחות הרחוב הסואן.
ואת. שומרת עליהם בקנאות,
בסגפנות מושלמת
של ילדה קתולית אדוקה.
כך מרגישה.
שאלוהים יקשיב ולא יכעס,
שלא תדבק בך רעה,
שלא תנהגי בטיפשות, או בצרות לב,
חלילה...
במחשבותייך, עורגת ללילות של פעם,
מוסיקה הופכת בנשמתך,
מראות חדשים נגלים,
תחושה של חופש מתעצמת,
אורגזמה חושנית,
ואז.

בית. את בבית. עם הבת שלך.
נמסה מפלאיה,
מאוהבת בכל נשימה שלה,
תחושה שונה, ממלאת ומרוקנת כאחד,
ורק אותו הבית נשאר,
גם כשאת רוצה ללכת.
שקט.