אתה מכיר את הגעגועים לכאב?

גם הדיכאון הוא משמעות לחיים,
יותר נכון חוסר משמעות אדירה ועצומה לחיים שתופסת כל פיסת מוח
ורגש!
והיום, החוסר משמעות הזה הצטמק לו והצטמק והפך לפיסת-חוסר
משמעות בערך בגודל של אבק,
וגם הגרגיר חוסר משמעות הזה מתעופף לו עם הרוח,
ונשאר רק כלום.

כבר שנים שכלום.
אם תשאלו אנשים באופן אובייקטיבי- הם יגידו שעדיף כבר למות
הבעיה עם האפשרות הזאת זה שעכשיו אתה בנאדם בריא!
"למות באופן מכוון, זה פיתרון סופי לבעיה זמנית"
המשפט מתנגן שוב ושוב כמו תקליט שרוט.
אתה בנאדם בריא שהרגיל את עצמו להתרחק כמה שיותר מהמקום הזה בך
ששואל "אז למה כן?"
אתה יודע שאין תשובה! אבל פותר את זה ב" אבל גם אין למה לא!"

ואז...
אווווו אז בא משב רוח רענן של קיץ ומעיף את הגרגיר שלך מעט
יותר רחוק אל הלא נודע,
וקולו מהדהד בתוך החלל הריק שאתה.
ואתה שומע את הצליל כמו...
כמו המנגינה הכי הרמונית ששמעת בחיים שלך
ומחייך חיוך של אושר סתום.