[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליאור גוטליב
/
אדרנלין

נכנסת פנימה. ידעת בדיוק מה צופן לך הערב, ממש מדיום. המוזיקה
רעשה, הלב הלם בזריזות, מרגישה את עצמך מחייכת, מבינה שהתגעגעת
לזה.

ובכניסה עיניים לוטשות בך, כמה שאת יפה, ובלב יודעת שהם
צודקים, את קורנת. וכשהולכת בכיוונך לבר, משתוקקת לפתוח את
הערב במשקה חריף, משהו שיפתח לך ריגושים, את משאירה שובל
ארומה, כמעט וניתן לחוש בו, אותן מולקולות מרחפות ונודפות
מעליך, שביל מנצנץ של פרחים אביביים.
העיניים, לא מפסיקות לרגע להביט, חם, כל-כך חם, כמה ממכר.
והמשקה יורד בגרונך, את חובבת אותו נקי, וחום הגוף מסביבך, את
מוקפת אנשים. לרגע דלית מזיכרונך שלקחת כדור בצאתך, ואולי
לשתות יעשה לך רע, אבל כבר מאוחר, התמכרת למוזיקה, הלב הולם
בקצב סחרחרני, הדם זורם בעורקיך ואת כמעט חשה בו, מנצלת כל
רגע.

הבטן החלה לכאוב, אך הגוף לא נסוג, את זזה, רק הויטאליות
מעניינת. את פוקחת עיניים ורואה עשן. הוא יוצא מפיך. איך
הציגרטה הגיעה אל ידך? נדרת לעצמך שלא תעשי זאת, הפסקת לתקופה
כה ממושכת ועם זאת, זה מה שכל כך מנעים. לחוש את הריאות
מתנפחות, מתדלקות מחדש, כבר זמן רב שלא הרגשת כל כך קיימת. את
לופתת ביד פיסה מלפופת, ציגרטה או לא, זה כבר לא משנה. את רק
יודעת שמרנין לך.

האורות בגוון חום אדמדם, התאורה הנכונה, עוצמת עיניים ומדמיינת
את שמתחשק לך. דונם זנוח וירוק, המדשאה גזומה בצורה המושלמת,
פרפרים לבנים מעופפים בריחוק מקום, כמו פנסים קטנים, ואת רוקדת
בליבו, כה שלמה עם עצמך.

את שותה ושותה, וידיים לופתות אותך. פנית לראות מי זה, וכן, זה
הוא. אם ששת או לא באותו הרגע, את כבר לא זוכרת. זה לא היה
הזמן לשאול שאלות, למה ואיכה, הוצאת מפיך שלום באדיבות והמשכת
לרקוד.
את יודעת כמה בערב אחד הזקת לעצמך, צלולה את כבר לא, ברם
שהעולם ילך לכל הרוחות, את רוצה לחיות. והמכאוב ברגליך ממכר,
את לא רוצה לנוח, התגעגעת לעוצם העוטה אותך.
מרגישה שהגוף הוא הקובע הוראות, לא המוח. את לא שוללת.

ובפסיעות ארוכות חזרה הביתה, הרגליים נסחבות והלב מרוצה, נפל
מבטך בה בעודה מחייכת אלייך.
'חזרת', היא אומרת. את מחייכת חיוך כנה, מזדהה עם כוונותיה.
כבר שנה שלמה שנעלמת, איש לא יודע לאן, מניחים שיודעים בגלל
מי, ברם כבר לא משנה. לא בשבילך.
את רק רוצה לעצום עיניים ולשכוח.
וייתכן אחרי ככלות הכול חזרת לפסים, למרות שבעצם חולצתך
מנוקדת.

וכשהגעת הביתה, לרגע אחד התעכבת מול הראי.
שלחת לעצמך מבט עייף, אך בכל זאת הלכת לישון בחיוך.
לשם שינוי אהבת את מה שראית במראה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עזוב, אני לא
צריך לספר לך על
המצב.


מלפפון חמוץ


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/8/07 0:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאור גוטליב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה