על פסגת מבצר פרובאנס מצאתי לי קצת שקט
על גג העולם לבד וכל העמק לרגליי
לראשונה איני חושב איך את שפתיי את מנשקת
לראשונה הסרתי את עול פנייך מעליי

יכולתי שם להישאר עוד יום או עוד שבוע
אך לחזור אני מוכרח, לוקח רכבת לספרד
מולי בתוך אותו קרון יושב זוג אינו יודע
סוף סוף הוא לא אני וסוף סוף היא לא את

ביום שלישי שלחתי לך מייל ברכה ליום הולדת
עוד לא הייתה לי הזדמנות לראות אם יש ממך תשובה
עכשיו כשיש לי השלמה אני אוכל ממך לרדת
אולי אחזור להאמין שיש בכל זאת אהבה

אני לא אשלח לך עוד מכתב
ולא ארצה יותר ללכת
בכל שנה עם בוא הסתיו
אל הכיכר בה את אומרת
שבה עמדת לא מזמן
ועל חלוני בהית שעות
אני שלחתי לך סימן
ואת החלטת לא לעלות