בית 1:
שוב פעם הם מוציאים שירים,
על אותם רגעים מכאיבים ושחורים.
אז נכון שזה קרה, וזה כן רוע הגזרה,
אבל תתנו לנו לחיות, אל תזכירו לנו תמיד,
את כל הטעויות.

פזמון:
תנו לנו קצת לשמוח,
להפיג הכאב.
תנו לנו לשכוח,
את כל מה שבלב.
אנחנו לא צריכים לשמוע את זה אנחנו רק ילדים,
אז בבקשה ממכם המבוגרים,
תנו לנו לחיות את החיים.

תנו לנו לשמוח,
להפיג את הכאב.
תנו לנו לשכוח,
את כל מה שבלב.
אנחנו רק ילדים שעוד משחקים,
אנחנו לא רוצים לדעת,
שנרצחו עוד אנשים.

בית 2:אולי תתנו לנו קצת להירגע,
להעביר את הילדות,
ליהנות מכל שניה.
תנו לנו קצת לחיות באשליות,
יש לנו עוד הרבה שנים לראות את הזוועות.

פזמון:
תנו לנו קצת לשמוח,
להפיג הכאב.
תנו לנו לשכוח,
את כל מה שבלב.
אנחנו לא צריכים לשמוע את זה אנחנו רק ילדים,
אז בבקשה ממכם המבוגרים,
תנו לנו לחיות את החיים.

תנו לנו לשמוח,
להפיג את הכאב.
תנו לנו לשכוח,
את כל מה שבלב.
אנחנו רק ילדים שעוד משחקים,
אנחנו לא רוצים לדעת,
שנרצחו עוד אנשים.

תנו לנו לחיות בשקט ותפרידו את העניינים שלכם משלנו
אל תתנו לנו לגדול בפחד תנסו לגדל אותנו בשקט ובשלום
בלי זוועות עולם שעוד נראה בדרך.