מתגעגע אל הגעגוע,
מה היא זו האדישות
האם היא אדישות או התרצות
אנוכי בניכר ומשפחתי על פי תהום
בארץ קדושה למי שמאמין או מפחד

ואינני חש בצביטה של געגוע אף בלילות החשוכים ביותר
אני תוהה האם כעס ילדותי גורם לי לשכוח
את הדמויות מהעבר, הקיימות עדיין, אוכלות ונושמות
ורוצות בקרבתי
האם אני מעניש אותן כי הכריחו אותי להכין שעורי בית בכיתה
דלד?

והחברים,
אחד קורא בשמי כשכואב לו,
ואחר כשהוא לבדו מביט באפלה ופנס הרחוב מזמזם באור קפוץ
אבל עכשיו אשכיו לפותים, ואין בו צורך נוסף

כל אחד והרשמים שבהם הוא זוכרי
וצרכיו שחקקו אותי באזור כזה או אחר במוחו,
או לבו, או קיבתו הרוגשת מכעס
בעולמנו הרגשי
החברות היא מערכת של צרכים שיש בה שמות ומגע
אבל אין בה מן האישי
הרעב לא קורא ללחם בשם,
הוא לועס ומשתבע,
בעונג או בלעיסה מהירה

והאם אני חבר של הוריי,
של אחיותיי?
נזכר כי תמיד חש לבדי
מנותק, ריצוד על מסך
של מחשב-על שאינו מבין המטרה שלשמה נוצר