היום הלכתי לבית הספר, עשיתי מבחן באזרחות וחשבתי על השסע
הלאומי ועל האיברים שריסקו לי אתמול בלילה בחלום.
היום הלכתי לבית הספר, ראיתי ילדה מעצבנת שאמרה לי שלום
בצביעות, והסתכלתי מלמעלה על כל התלמידים האחרים.
היום חשבתי על מזג האוויר רק כמה פעמים, ואז הכנתי ספגטי אדום
אדום, עם חתיכות של עגבניה, בצל ומעט דם.
היום עברה בראשי המחשבה שאני אוהבת כנאפה, במיוחד מעכו, ואת
סיד בארט ואתגר קרת, ואז קינאתי.
היום עברתי התמוטטות עצבים ואחרי זה רעדה לי הרגל שעה, והדלקת
בעין לא עברה לגמרי, ונסעתי באוטובוס עם זקן שאפו היה שבור
ושערותיו היו לבנות והוא היה קצת דומה לפרדי קרוגר, רק פחות
מפחיד.
היום אח שלי אכל מהספגטי האדום שהכנתי ונתן לי לקרוא סיפור של
אתגר קרת וקינאתי בו, כי ידעתי שבחיים לא אגיע לרמה כזאת.
היום הדימוי העצמי שלי נשבר לרסיסים ביחד עם הצלחת של הספגטי
שאח שלי אכל עם הסיפור של אתגר קרת, איתו עשיתי את המבחן
באזרחות, עם כנאפה ביד אחת ומפה לעכו ביד שנייה שעשתה תנועת
שלום לילדה הצבועה שחייכה חיוך מזויף ולא ידעה מי זה סיד בארט.