הדפים חולפים על פניי בתנועת יד פשוטה
האיורים בין השורות פסקו לעתה והשאירו מקום למילים לספר
במקומם
המילים יוצרות אינספור שאלות בתוך האדם הקורא
לאן הגיבור נעלם, מתי ומה יקרה
הצבעים היטשטשו טיפה מרוב השנים שעברו
כל פרק בספרון העבה הזה מסמל תקופה
חלקן טובות או רעות, מעייפות או שמחות,
וחלקן מלאות באהבה
הגיבור הראשי עובר בין פרק לפרק והוא נדהם איך חלפו השנים
מצפים לו בעתיד עוד הרבה ספרונים עבים או אולי דקים
אך יש האומרים שהספרון הזה הוא המשמעותי ביותר לתקופה המסוימת
הזו
מחיתולים לבגדי אישה ומבגדי אישה למדים ירוקים
והיא איפשהו בין הדף ה21- ל-22 לא מבינה איך הכול רץ סביבה
התדהמה נמשכת עד לדף מס' 35 ואז היא נעצרת
המילים כבר אינן יודעות איך לתאר את התלאות בדרך ואת כל מה
שהיה
הן מספרות את הכל בצורה הפשוטה ביותר, האמת
הגיבורה מסרבת להכיר במציאות ומחזיקה חזק חזק בחבלים
שעל צווארה
לא נהנית מהנוף שמסביב וכבר לא רוצה להכיר דרך אחר, מלבד זו
משפחה בעלת חמש נפשות, חתולה של השכנים (שהיא בעצם שלה),
חברה הכי טובה וחבר.
"תעצרו את הכל" היא צועקת מבין הדפים העומדים להיקרע
אך הזמן אינו עוצר מלכת וכל הנשאר לעשות הוא להמשיך
לשחות עם הזרם
ולקוות .