עם דימוי עצמי בגובה הדשא
וחסרונות עד השמיים,
היא צועדת בשביל אל המוות
היא צועדת לה את החיים
ולא חסרים לה מכשולים.

מסתכלת על הנוף, כולו נבול
זה רק בעיניה, בהישג ידיה.
היא צריכה משקפיים,
משקפיים ורודים
אולי ייפו לה את החיים.

מי שחשב לעודד,
מי שניסה לחבק,
מי שאמר מילה טובה
ומי שחייך כצריך,
אם כל זה היה אמתי.

"זה מוקדם מדי", מוקדם מדי לפרוש.
עצמי עיניים, הרימי את הראש
חייכי טיפה, חיוך מזויף
במעט הזמן יהפוך לאמתי
תני לי יד, לכי אתי.

מי שחשב לעודד,
מי שניסה לחבק ,
מי שאמר מילה טובה
ומי שחייך כצריך,
אם כל זה היה אמתי.

אז האטי הקצב, תנוחי מעט
שהזמן אל המוות, יעבור לאט.

זה שיר, שכנראה כתבתי לפני הרבה מאוד זמן ופתאום מצאתי אותו
איפשהו בין מסמכי הword.
אז חשבתי, "למה לא"
גם את השיר 'תקועה פה' מצאתי באותו הסבב.