תמר אבני / אנקדוטות |
שאין להן משגיח
וכעת פתאום הן שוב מהבהבות,
מבהירות בצליל וריח
את מה שכבר נשכח,
וכמה שהשתנית מזכירות.
ועכשיו אתה מביט
בצל דמותך מן העבר,
וקצת קשה לך להאמין.
כפות ידיך הגדולות
הן כל מה שפה נשאר
והקמט ששירטט חיוך עדין.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|