א. תמר / בוקר |
אני מעירה את החלונות
במגע של קצות אצבעותיי.
עיניי עדיין לא הקיצו משנתן -
צורבות מהמגע הסינתטי
של העדשות על אישוניהן,
מוחות על ההתעוררות המוקדמת.
עדיין רטוב בחוץ
מטל הבוקר ורסיסים קטנים
של שמש מציצים אט-אט
מבע התריסים הנמתחים כצמיג.
שוב קמתי, שוב לתוך כאב,
שוב לשאלה - האם לאהוב.
שוב קמתי, שוב לתוך כאב,
שוב לשאלה - האם לוותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|