אבנר בן נתן / עיני הדמיון עצומות |
הכל אומר כלום.
ישנו משהו שמתבטא עכשיו.
בסופו של אינסוף
הוא אומר שתרבות הכלום איננה,
ושותק.
בלית ברירה,
לב פועם חיים בחלל הריק,
הוא שכח את השחור, הלבן והאפור.
עיני הדמיון שלו עצומות
והוא מזיל דמעות בריאה,
מושך באף דמיוני,
ומחייך.
מעבר לנמצא ומעבר לנעלם.
מעבר לאין וליש
הוא נמצא ואיננו.
במותו ובחייו הוא תוקע בשופר השקט,
וכל איבריו מתאחים עם השיכחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|