|
בשפת הכלום
הכל אומר כלום.
ישנו משהו שמתבטא עכשיו.
בסופו של אינסוף
הוא אומר שתרבות הכלום איננה,
ושותק.
בלית ברירה,
לב פועם חיים בחלל הריק,
הוא שכח את השחור, הלבן והאפור.
עיני הדמיון שלו עצומות
והוא מזיל דמעות בריאה,
מושך באף דמיוני,
ומחייך.
מעבר לנמצא ומעבר לנעלם.
מעבר לאין וליש
הוא נמצא ואיננו.
במותו ובחייו הוא תוקע בשופר השקט,
וכל איבריו מתאחים עם השיכחה. |
|
|
מה עם הזכויות
על הסלוגנים למי
הם שמורים, בטח
לבמה חדשה אבל
למי עוד, מה כל
מה שאנחנו
כותבים נהפך
להיות בחזקת
הבמה, איפה
הזכויות שלנו,
עד מתי נסבול את
עקירת זכויות
היוצרים שלנו,
עד מתי?
אני דורש פתיחה
של הספרים,
ולבדוק מי
מרוויח מה?, של
מי כל רעיון,
ומי זה חרגול?
עו"ד שמעון
מזרחי, יו"ר
עמותת
הסלוגניסטים
מתוך מכתב חריף
לאחד רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.