אחריב את דעתך,
מחשבותיך התמימות.
אקטע הכול מרצונך,
ואת הילד הקטן שבי,
אדחיק לחשכות.

שייך לי כמה שהיה,
עדיין חלק הוא ממך.
והשנים שורפות התהייה,
מה לא שלי, רוצות ממך.

נהגתי לדון על גדת הנהר,
כה קטן במגף הטלאים.
ובנוכחות בחרתי כבר,
אדע להיות ולא להתמזג עם הצללים.
מדוע תרצח את רוצחי שבך?
חיוך ספקני יעלה עפרך.

שמתעורר עם כל שב ועובר.

אמחק את ההווה שלך,
כל מחסום הרגשות.
ואהפוך אותך לחץ,
כמו שהם רצו לדהות.
אהיה ההכחשה,
של מי שלא רוצה להיות.

תרבוץ בי כמה שתרצה,
כשאף פעם לא אהיה שלך,
ותיתן מבט פרידה,
כי בחירתי תהיה קולך.

נהגתי לדון על גדת הנהר,
כה קטן במגף הטלאים.
ובנוכחות בחרתי כבר,
אדע להיות ולא להתמזג עם הצללים.
מדוע תרצח את רוצחי שבך?
חיוך ספקני יעלה עפרך.

שיוצא עם כל סוס שדוהר.