רציתי להשתחרר מכל הטעויות המלוכלכות שאני עושה
מהמיניות המוגזמת שנראת לי לפעמים פתרון מהיר
התמסרות רגשית שאי אפשר לסמוך עליה באופן מעשי
הרס עצמי מכל הכיונים.
הסמים
הריטלין
הסיגריות
הדיכאון
הקונפורמיזם
הבגידה
השקרים
חוסר האיזון
המיגרנות
חוסר הביטחון
הפרעות האכילה
הרחמים העצמיים
הפרעות נפשיות
חוסר היכולת לעשות משהו
חוסר היכולת לחשוב משהו
חוסר האמונה באנשים ובעצמי
לעשות דברים ביאוש, לדעת מעט-לעשות מעט
הרגשת הניוון ליד החברה, הפסיביות, האטימות, כמו שאין יכולת
להשתלב.
כי זה הצעקות, והמכות, וההשפלות, והכפכפים המתעופפים
והאונות הזאת שגורמת לי לבכות - להכניס את עצמי למקלחת של
פנטזיה - המקלחת פותחת את הנקבוביות כאילו נספג בעור ציאניד
כפי שמשפחתי הפולניה חוותה ואמרה לקדוש ברוך הוא שהיה רע
לתפארת.
ואז לכוון את הזרם לכיוון פלג הגוף התחתון, לאיבר המין
ועכשיו...
להתחיל לפעול...
במסע בראש חושבת על גברים, על נשים, על חיות, על תמונות, על
דמויות, על זקנים, על אמהות מתוסכלות, על ילדות חולות סכרת, על
ההורים, והכל תוך כדי האקט שממלא חלל ריק בנפש - כמו הדבר
היחיד הטוב שאני עושה לעצמי ולמעני.
רק לעיתים קופץ לי גברבר נחמד שעושה לי נעים בראש ואחרי כמה
שניות הוא נעלם, ואז מגיעה האורגזמה - שקועה במחשבות מרות,
בהשפלה והנה הבכי מתחיל, מעורר לי את הנפש.
ערומה מול עצמי, מול המראה שמכוסה באדים חמים, השחור של המסקרה
מרוח על הלחיים והעיניים מלוכלכות  ומכעורות, ואז מתחילה
הרגיעה - סירוק השיער.
ומחר הכל יהיה שוב אותו דבר, רוטינה חוזרת, בלתי ניתנת לשינוי
כמעט.
ריטלין ריטלין, ארבעים מיליגרם מסדרים את היום, אכילה, והקאה
סדירה בשירותים והסיגריה של אחרי, והכלבה עם האדום בעיניים
נובחת.
כלבה שלא מוסיפה, אך לא משאירה אותי לבד עם עצמי, מלקקת את
הקיא, את השניצל מהצהריים.
החזרה לחדר דרמטית, נזרקת על המיטה מביטה אל הקיר ורואה כתמים
ירוקים וסגולים, ואז דורית נכנסת בדלת וזורקת מירמור מכל מקום
ורק אז אני נזכרת שמישהו צריך כבר להוציא אותי ממחזה של טנסי
וויליאמס.