|
יודעת רוח אדם בך מתחוללת,
מתרוממת כרום הרים וגבעות.
מזדחלת בחושך תהומות.
אז ניקרה תקווה בליבך
מעטים יחברו לה.
אוחזת מסנסיניך, מלוא
כף היד תמרים דובשניים.
לוגמת מצוף נשמתך
וגופך מזמר מזמורים. |
|
|
רציתי לכתוב פה
משהו עם סתירה
פנימית,
קונפליקט,
דילמה, משחק
מילים משעשע,
סאטירה, הומור
שחור,
אירוניה... אבל
יצא לי סתם
חרא... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.