הוא פלט מן זעקה קטנה לאוויר
ואחר כך השתתק והחוויר, כאילו פחד שהפריע לעולם לרגע,
כאילו פחד שמישהו פתאום ישים לב שהוא עומד שם.

היא המשיכה לבכות כמו מטורפת, למרוח את האיפור
ולהרטיב את כל השמלה שלה בדמעות.
לא היה אכפת לה בכלל מי עומד שם,
מי רואה אותה. כלום.

הוא הרגיש מן קור כזה, איך הוא נהיה כל כך קטן
איך הכל מסביב לא חשוב פתאום.
הוא הרגיש את עצמו נהיה כלום, רק מהפחד הזה,
להוציא הגה מהפה.

היא התמוטטה, נפלה על הרצפה.
התחילה להיחנק מרוב דמעות.
שום דבר לא היה הגיוני באותו רגע,
העולם לא נראה הגיוני באותו רגע.

זהו. כבר לא נשאר כלום.
רק שקט וערפל מוזר.
שתיקה וצמרמורת.

כל זה, ביום שאהבה מתה.

(04.01.2007)