ים של פרחים נופלים (זורמים) אליי
שבורים
על אדן החלון.
תחומה בחלונות
צלי זרים לנים לי על החלון
מציצים מבעד התריסים
במבטיהם חוטפים אותי החוצה
טיפות דם מוכתמות ממוות יורדות לאט
כמעט ונופלות מפחד השתיקה הנופלת אתן
הבזקי אור מעוורים אותי
כמעט ומשספים לי את הגרון.
השריטות כמעט ומגרדות לי את הנשמה
אני מרגישה את האצבעות הקרות סוררות לי בגופי
תופסות את הצמרמורת.
צרחות ובכי
וצרעות
זועקות מדלתי החוצה.
נטרקות שוב ושוב מחמלה נכזבת.
קמתי
ונפלתי בנשמתי, פשוט נגמרה
נגררה לרצפה
פשוט, נשימה אחת חנוקה
שלא זכיתי לחיות.
מטפחת
מנגבת את הדמעות
נופלות לי מידי
נוזלות
צווחה.
למה את צווחת, ילדה? |
