אני יושב כאן על גבול לבנון ואת מתחתנת.
כשישבתי לידך בסלון את התחננת,
שאתן לך יד או מבט,
שלא אשאיר אותך לבד,
וכל זה כי ידעת,
שלדבר עם עצמך עם ה..."את",
קשה וכואב יותר מלדבר איתי,
אז לכי, תתחתני.

אני יושב כאן על גבול לבנון
ואת מיתממת.
מחביאה מחשבות בארון,רגשות מסננת,
ותחושות מהעבר הרחוק,
גם אם חלק מהן היו רק בצחוק,
לא יניחו לנפש לשתוק.
כי נוסטלגיה קרירה וצוננת,
עוד תתקוף אי פעם, אותך או אותי,
אבל בינתיים,
לכי, תתחתני.

אני יושב כאן על גבול לבנון
ואת וודאי מהממת.
אך המרחק בין עולמך לעולמי הפך לאירוניה מושלמת.
אז לקח לי כמה שנים של בדידות,
לגלות לגמרי בטעות,
שעל אהבת אדם לא לוקחים בעלות,
ובאופק כבר תשוקה חדשה מסתמנת.
אמרתי הרבה, אז זה יישמע כבר באמת טיפשי,
אבל השתחררתי,
ואני כבר רוצה שתתחתני.