דחפתי את השער בכל כובד הבהלה.
ראשית שלחתי את השכל.
שטיח בקבוקי חששות מנופצים העניש את רגליו היחפות.
עצמתי את עיניי, פקחתי את השיכרון אחרייך.
ריחפתי מעבר.
מול הדלת נעמדתי ערום ומכוער.
היד שנמצאת בחלל הפה התחילה לטפס למטה בעומק הגרון,
אצבע אחרי אצבע למקום בו שוכנות המילים.
שם היא ננשכה על-ידי חיה אכזרית ונסוגה.
כמו קבצן נואשתי וביקשתי לעדינות המסממת הזאת שלך.
דפקתי באגרופים רועדים.
את נעלת אותי בבחוץ המענה
בעשרות מנעולי מציאות כה כבדים,
ששאלתי את עצמי,
האם מעולם היית בפנים.

23.6.07