שותקת הרבה
מדברת המון
מרוב המילים
שותק השעון.
מותיר אותי בודדה
בדממה שקורעת
מסביב קרן אור אחרונה
של שמש שוקעת.
ההיגיון כבר עזב
נטש אותי מאחור
וכולי רועדת,
אני חושבת מקור.
בשמיכה ארוכה בצבע דהוי
מרגישה את החיוך כאילו בלוי.
בחדר חשוך אחרי שקיעת החמה
הדלקתי את האור, זרקתי את השמיכה
פתחתי עוד חלון, הדלת נפתחה בחוזקה
האוויר נכנס, נותן לי עוד נשימה.
צעד החוצה, פותח לי עולם חדש
אני עוזבת מאחור את שהכרתי
והקור שהרגשתי נחלש.
בסערת חושים, בעיניים ממוקדות
ברמז כבד שמבשר על הבאות -
עם מזוודה אחת וחיוך טרי
הצלחתי וקיבלתי מחדש את עצמי. |
