שיר שכתבתי לאחרונה כשהרגשתי ממש רע לאחר שעישנתי,
ואני מעשן כשרע לי . אז בעצם זה שיר על כך שאני מוריד
את היגון על סיגריה עד שהנשמה כבר לא יכולה לסבול וגם לא
הגוף.

מחפש לי עוד רגע של שלווה
מסתכל סביבי וכולם מלאים שמחה
איפה אני? ולמה אני לא שמח
חוזר לנחמה של סיגריה בודדה

מחפש את עצמי בעולם שכולו שחור
ולרגע אני חושב שאולי העולם לבן
ואני זה שבשחור
יושב וחושב
מוריד את התסכול על סיגריה אחת בודדה

אחת ועוד אחת, כמו המהלומות שבלב
מעשן ולא חושב

הגוף עכשיו כולו רועד
אני כבר לא יכול
זאת תהיה האחת האחרונה
אני כבר לא חי
איבדתי את הנשמה