מירי: שקט בבקשה! ובכן, בתור הגזברית של הוועד אני מאוד
מאוכזבת מכך שאף אחד לא שילם לוועד הבית בחודש האחרון. אני לא
מבינה, אף אחד לא זוכר את נובמבר?
איה: מירי, אם להיות רגע קונקרטיים, באופן תיאורטי הייתי משלמת
אבל אין לי כסף. אני אשלם כשיגיע הקיץ, טוב? בלי היסוס, בבת
אחת.
מירי: אריק, מה איתך?
אריק: לשלם ועד בית? מה עוד ביקשת? רצחת וגם ירשת? לא גרתי כאן
בערך שנה.
מירי: ועכשיו אתה חוזר בחזרה... אז אתה חייב לשלם. קרן, למה את
לא שילמת?
קרן: בגלל שמעון, השכן...
מירי: בכלל שכחתי ממנו! גם הוא לא שילם ועד בית וגם לא הגיע
לישיבה! את יודעת למה?
קרן: כי הוא נפטר לפני שלושה ימים.
מירי: תגידי לו שזה עדיין לא תירוץ לא לשלם לוועד בית. תבינו
חברים, אם לא תשלמו ועד בית, אני לא אקח אתכם לשם.
אריק: לאן?
מירי: אם לא תשלמו, לא תדעו. לשם איש לא יתקרב.
קרן: מה אכפת לי, בעוד יומיים אני על רכבת באירופה.
איה: עם איתי?
קרן: מה...
איה: כולנו ראינו שהוא הגיע בשני, לבוש בגולף שחורה...
קרן: כמו שהבטחתי לעצמי, אני לוקחת שוב את עצמי בידיים...
איה: גנבת.
קרן: מי שמדברת.
אריק: למה שלא נפתור את זה בסיבוב באיזה מועדון בפראג?
מירי: אם יש לך כסף לטוס לפראג, יש לך גם כסף לוועד בית! אל
תתעסקו איתי. נשים כמוני היו פעם שורפים על המוקד.
דין דין: את באמת מוכרת לי מפעם...
קרן: מה את קשורה? עופי מפה!
דין דין: בסדר. להתראות בגלגול אחר!
קרן: אם אלה החיים...
מירי: בקיצור, מחר אני באה אליכם...
איה: כמו קיץ?
מירי: איה אני מזהירה אותך, בסוף ימים ארוכים בא הלילה.
איה: כן, לילה בקיץ, רוח טובה...
קרן: לשבת בסנדלים, על שפת הכינרת...
איה: ים כחול, בקבוק של בירה...
אריק: אבל בלי נרות וכינורות!
מירי: די! אתם בלתי נסבלים! עדיף כבר לדבר עם הבלונים-בלונים
בתקרה! (יוצאת בזעם)
קרן: אל תתרגשו. זה רק משבר קטן, וזה חולף.
אריק: טוב בנות, אז החלטנו על מועדון בפראג הערב?
קרן: אני אוהבת כשמגיע ערב!
אריק: במחשבה שניה, עדיף שנסתפק בפאב השכונתי.
איה: אי אפשר, אני באבל.
קרן: על שמעון?
איה: לא, על אמא.
אריק: היא מתה?
איה: לא, אבל היא לא הכירה, את יונתן שפירא.
אריק: עזבו שטויות. מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא. (יוצאים)