ד. סער / תחינה ללא כתובת |
תן לה ללכת, לשוט מעל גבעות ועמקים צבועי ירק, אמרו.
להיות ולחדול נועדנו.
וידעתי, אם אעזבה לא תחזור.
סיור אחרון במרחבי הנוף והזמן.
נבכי האדם ידמו.
דמעה לא תשטוף דבר בלתי נראה.
אל תלכי אהבתי.
על ברכייך גדלתי ומשדייך ינקתי.
כיצד אחדל?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|