איפה הקיטשיות, איפה השירה?
איפה האומנות שאיתה אנו חיים ונושמים?
צעק מר מוזר ברחבי הבמה  שעוד בתהליכי בניה
ונעצרה בחוסר תקציב ומשמעות  
איפה המילים? איפה הצבעים?
איפה הקו הציורים של החלומות שלנו?
תפסיקו להיות מרובעים ומקובעים
או שמרנים ופרימיטיביים
תחרגו עם הצבע תפתיעו בטבע
תעלו על עצים תקטפו את הפירות שלכם ותראו אותם לכולם
מה אתם עצובים? תהיו שמחים כי האומנות בנשמתכם
אל תפסיקו לצייר אל תפסיקו לכתוב
מילים מילים ומה משמעותם אני אוהב לכתוב
צעק מר מוזר בזמן שכל המדינה
שהוא חי בה עולה בלהבות
והוא עצמו לא מרגיש את הסבל שבגבו
אכפת לו רק מעצמו מהיצירות שלו שכבר
מזמן בחוץ זרוקים ברחובות העיר
כי אנשים שברו לו את הבית והרסו לו את החיים
והוא עדיין צועק איפה כל האומנות
האדום הזה כבר לא משפיע עליי
לא יודע מה עובר איתו
סוגרים אותו בתא המעצר של חולי הנפש
רואה רק ארבעה קירות
חורט עליהם שירים שרק הוא מרגיש ויודע
מה משמעותם מה הם מסתתר מאחורי המילים
מתיז צבע כחול כל כל הקירות
ויודע שזה יכול לקרות
שהוא יכול לראות את הצבע האמיתי
כותב בוורוד את המילה שכל כך חסרה לו
"שלווה"
ועל השירים שהוא חרט הוא כותב באדום: " איפה האומנות? "