הכאב הוא המשב רוח הקריר,
בימי שישי ריקים וחלולים.
ביני לבינך יש גם בדידות,
בדידות כמו ים גדול.
כל כך מהירה להיעלם, בלילות כאלה,
זה כמו לישון בלי שמיכה.
להיעלם בנקודה שבקיר,
לשמור הכול לעצמי.
מעמסה כבדה על כתפיים עייפות,
על גוף שבור וחולה.
ואלף חלומות טובים,
לא מחפים על מבט אחד קר.
נסיכים ופיות מאגדות ילדים,
מרעישים לי מתחת למיטה.
איך האהבה שרה מולי,
שירים שכתבתי עליה.
ומחייכת חיוך מתנשא,
מלא תשישות מכל היופי הזה.
ולראות אותך נעלמת כמו ריגוש,
מעציב עכשיו יותר מהראי באמבטיה.
ועדיין, להיות רגע אחד בודד,
בידייך העוטפות,
שווה לי יותר מעולם שלם בחדר. |