New Stage - Go To Main Page


הכול נגמר, וכל מה שנותר בפינת התמונה הם שני חיילים מוזנחים
למראה, עם גיטרה ירוקה כהה ביד אחת, ובקבוק גולדסטאר ביד
השנייה. מי ידע שמה שהתחיל בתור בדיחה לא מאוד מוצלחת, ייגמר
ככה?



השעה הייתה שעת בין הערביים כאשר במשרדי הערוץ המסחרי התקבלה
ההודעה הנוראה: ג. ו-מ. נחטפו!
ג. ו-מ. היו זקנה טרחנית ומכוערת להפליא, וכלתה, אשר הייתה
בעברה הרחוק מאוד דוגמנית צמרת, וכיום בתור סתם שמנה עם שלושה
ילדים עבדה בעסק של המשפחה של הבעל, שאותו ניהלה ביד רמה אותה
ג. ממש. ג. ו-מ. לקו בתפיסה מעוותת של המציאות - מ. עדיין חשבה
שהיא דוגמנית צמרת, וג. (שמעכשיו תיקרא "הגימל" מטעמי נוחות לא
מובנים בעליל - זה הרבה יותר אותיות להקליד) פשוט ידעה שהיא
היפה בנשים.

למי מכם שאינו מעורב בנעשה בערוץ המסחרי, רק נספר שהגימל
ומ. עסקו בהפקת תשדירי פרסומת למוצרים שונים, והן גם כיכבו
בתשדירים אלו. המיוחד אצל שתי המ-א-ממות הנ"ל היה העובדה שככל
שהחברה שעבדה אתן הייתה מפורסמת יותר, ושילמה יותר כסף, כך היה
התשדיר מפגר יותר ויותר.
אם בעבר היה לגימל מוניטין כלשהו, ומ. הייתה דוגמנית צמרת,
כיום הגימל נעשתה אויב הציבור מספר אחת (אפילו יותר
מאחמדינג'אד - כיוון שהחתול הפרסי רק מאיים לפגוע בנו, וזו
מקיימת, וגורמת נזק מוחי בלתי הפיך בכל הפסקת פרסומות), ומ.
הפכה מדוגמנית צמרת לדוגמנית צנרת - וזה קרה היכנשהו בתשדיר
פרסומת לפומפה מסיליקון.
יודעים מה? הגימל כל כך נוח, שמעכשיו מ. תהיה מושיקו, גם כי זה
מצחיק וגם כי ככה בחיים לא תדעו על מי אני מדבר, והשערות שיש
למ. בין האף לשפה העליונה, מה שאצלנו קרוי שפם, יקבלו משמעות
אמיתית בתור שפם בר מצווה.



ההחלטה על חטיפתן של הגימל ומושיקו התקבלה יום קודם. קבוצת
אזרחים מודאגים, ששמה לה למטרה לחסל דברים מציקים, סימנה כבר
מזמן את הגימל ומושיקו בתור יעדים בכירים ל'טיפול'. מסתבר
שהיעלמותם של אנשים מציקים במיוחד לא הפריעה לציבור, להיפך,
אפילו צה"ל
הגדול-הכול-יכול-שמנצח-את-כל-האויבים-עם-יד-קשורה-מאחורי-הגב-תוך-כדי-שהוא-מגרבץ-ביד-השנייה
צירף לאגודת האזרחים איזו סיירת מובחרת, כדי שלא יהיו סתם
מתוסכלים בשטחים.

אחרי ההצלחה הגדולה שבחיסול חבר הכנסת בלעם טורדן, האיש מאחורי
החוקים שחייבו את כולם להסתובב עם קטטר (כדי למנוע את זה
שאנשים ישתינו בסמטאות) והוציאו את המסטיק אל מחוץ לחוק (כדי
שלא יהיו מסטיקים על הרצפה), האגודה זכתה לפופולריות רבה וכמעט
שנקנתה ע"י אויב הציבור מספר שתיים, אוליגרך רוסי שחשב שמדינת
ישראל זה עסק שאפשר לקנות בכסף, יעלה כמה שיעלה, העיקר לקנות,
אבל סוף טוב הכול טוב - האוליגרך נשאר עם טרנינג הפסים ביד,
באגודה לא היו פראיירים והבהירו שאותם לא קונים בכסף (זה לא
היה מדויק, כי אחרי כמה קופסאות של בורקס תרד הם היו מוכנים
לדבר על הכול).

הקיצור, אחרי הח"כ הטורדן מצאו באגודה את היעדים הבאים - הגימל
ומושיקו. שתיהן נחטפו כשהיו בדרכן לצלם פרסומת לרסק צפרדעים,
אבל מאוחר מדי הן הבינו שנהג המסחרית ייעד להן מטרה אחרת.
כשהגיע הרכב לפרדס, לקראת שעות הצהריים, נבעטו הגימל ומושיקו
החוצה ואי-משם צצו להם כמה גברים חסונים לבושים בגדים תואמים,
בצבע זית, עם שקיות של מפעל הפיס על הראש, יען כי שוב זכו
בחמישים אחוז מתקציב המדינה היישר ליחידת האם שלהם, וקשרו את
הגימל ומושיקו לעץ.
לחוטפים היה מידע מודיעיני מוקדם כי במקרה של ייאוש מצד הגימל,
היא עלולה לעשות את הדברים הנוראים ביותר, וכך גם מושיקו -
וכמה שהמודיעין הזה היה נכון. בצעד של ייאוש, ובניגוד מוחלט
לאמנת ז'נבה, ניסתה הגימל לפתות את שוביה כדי שיקיימו אתה איזה
אקט של אהבה. מה שהיא לא ידעה זה שהיחידה ששלחה את חוטפיה
קיבלה לשורותיה רק הומואים, וכך נענו ניסינותיה העלובים של
הגימל בקראות קצובות "מתי לאחרונה הלכת למספרה?" ו"איפה איפה
איפה איפה איפה הסטייליסט?"

בסופו של דבר, לאחר המתנה ארוכה בת שבע דקות ושלוש שניות הגיע
מנהיג האגודה, הלא הוא 'המפליל', ונתן את האישור הסופי. אפשר
לחסל. אם את הח"כ בלעם חיסלו כשקברו אותו מתחת להררי מסטיקים
לעוסים וגופיות זוהרות תוך שנושפים עליו עשן סיגריות, מותן של
הגימל ומושיקו היה אכזרי הרבה יותר: הן אולצו לצפות בתשדיריהן
בלופ אינסופי. כשאיבדו אלה את הכרתן, הגיעו שניים מהשובים כדי
לסגור עניין. "זה כדאי?" שאל הראשון? וכתגובה חבט השני בראשה
של הגימל עם אלה, ולאחר שווידא הריגה הרים ידו, חיבר את קצה
האגודל עם קצה האצבע המורה והכריז: "זה בדוק!"


למחרת, לאחר שהגופות נשארו בשלמותן - אפילו זבובים לא התקרבו -
נערכה הלוויה. בשקט, ללא נוכחים רבים, נקברו השתיים בגינה
הקטנה שברמת חובב. לאחר שהתפזר צוות הקבורה, החליטו שני
החיילים הרגישים יותר מבין החוטפים, שבאופן לא מפתיע היו
השמנמנים ביותר, לעשות מחווה אחרונה כדי להבטיח את עליית
רוחותיהן של הגימל ומושיקו לשמיים - הם שרו את השיר שהיה אהוב
כל כך על הגימל ומושיקו, "בארבי גירל".

מנהיג האגודה חשב לעצמו שזהו, הכול נגמר, וכל מה שנותר בפינת
התמונה הם שני חיילים מוזנחים למראה, עם גיטרה ירוקה כהה ביד
אחת, ובקבוק גולדסטאר ביד השנייה. מי ידע שמה שהתחיל בתור
בדיחה לא מאוד מוצלחת, ייגמר ככה? מי ידע שיש דרך אמיתית לחיים
מאושרים?







השעון המעורר זמזם בקול רם מדי. מנהיג האגודה התעורר, ובחצי
עין ראה את הגרוע מכול: בערוץ המסחרי החליטו לעשות מחווה לגימל
ומושיקו המנוחות, ולשדר את פרסומותיהן במשך 24 שעות.

שיט.




תודה לדנה על הרעיון והמוזה!



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 1/1/08 11:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גו הגדול

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה