ברכבת לשם ישבתי.
חשבתי.
בין דיבורים ומחנק -
הקשבתי.
לילד קטן שצחק -
ידעתי.
זה כבר לא משחק.

הרכבת האטה - שמעתי.
הרגשתי.
שלא נשאר לי הרבה זמן.
ירדתי.
נכנסתי לטור של כולם.
שתקתי.
אני לא אצא מכאן.

הגיע תורי - נבהלתי.
רעדתי.
"לשם נעליים ולשם בגדים!".
נרתעתי.
כך צעק עליי האיש במדים.
התפשטתי.
יחד עם אלפי ילדים.

עירום כביום היוולדי - המשכתי.
הלכתי.
אחרי כמה צעדים קיבלנו סמלים.
צעדתי.
אילו היו רואים מעבר לטלאים.
חשתי.
אנחנו כבר לא אנשים.

טבעו בי מספר - הרגשתי.
נצרבתי.
הברזל החמה החליפה את שמי.
הבנתי.
זו תעודת הזהות שלי.
כעסתי.
ערכי פחות מכלב - יהודי.

לאחר כמה ימים יצאתי.
הלכתי.
שלחו אותנו להתקלח בתאים.
נשמתי.
ובנשימתי האחרונה ראיתי דברים.
נסעתי.
ברכבת לבית החם שלי - בחזרה.