גדלתי בחברה מערבית,בין צפון לדרום
שם הכרתי נערה מצולקת
את שמה לא ידעתי, רק צלקותיה נחרטו בזיכרוני.
על מצחה "כף החתול" ועל לחיה "מתיחה" לאורך,
שערה פשתן ושפתיה מוכות יובש,
בין כפלי העור עוד שרידי איפור ישן.
בין החדרים את משוטטת, מתרחקת מהבזקי אור, חשיפת שמש.
כמו אישה לובשת שביס, כמו צניעות, כמו דת.

האודם שהקיף את צלקותיך, טורד אותי ולא פוסק
ובלילה אל מול עיניי מראך עולה, ביום הוא אינו נותן מנוחה.
רק תווי פנייך השונים נערה, שולחים כאב חד בחזי.
ראי מה עשית לי נערה מצולקת.
חזרי אליי, אל מיטתי.