בכל פעם שהיא נכנסה לביתה של חברתה היא השאירה מלא ליכלוך על
הריצפה, הסתובבה ופיזרה אותו לכל עבר. למזלה של חברתה העצלנית
היו לה המון שטיחי ענק בבית, כך שכל פעם שהיא באה לבית חברתה
הן טיטאו את כל הלכוך מתחת לשטיחים הרחבים ואז היה אפשר להמשיך
בחיים הרגילים, מתלכלך מטאטים, העיקר שלא יראו את הליכלוך. יום
אחד היא אפילו באה עם נעליים מלאות בוץ והתרוצצה ברחבי הבית
קפצה על הקירות, הספות והתקרה, מזל שהיה מגב כי ליכלוך כזה
גדול אפילו מטאטא לא יכול להעביר מתחת לשטיח. עם הזמן נוצרו
גבשושיות מתחת לשטיח, כבר לא היה נוח ללכת עליו, כמעט 3 צעדים
שפוסעים וכבר יש סכנה לנפילה. היו גבשושיות קטנות שאפשר היה
לדרוך עליהן והן היו כמעט נעלמות, אבל היו גם כאלה כל כך
גדולות שעדיף כבר ללכת מסביבן כי לא היה אפשר לדעת אם כשתתחיל
לעלות עליהן לא תתעייף לפני שתגיע לקצה. ואחרי שכבר אי אפשר
היה להסתובב בבית, כי כל הרצפה נהייתה גבשושית אחת גדולה של
ליכלוך, החליטו שתיהן לנקות מתחת לשטיח. הן התקרבו באיטות, כל
אחת מצד אחר של השטיח, הרימו אותו לאט לאט ופתאום מצאו מתחת
לשטיח מפלצת ענקית, מכוערת ומסריחה עם שיניים ענקיות רקובות,
מבט אכזרי ודמעות יוצאות מעיין אחת. הן החליטו מחמת הבהלה
והפחד שעדיף שהליכלוך ישאר מתחת לשטיח. אז חברתה המשיכה
לטאטאות עוד ועוד מתחתיו עד שכבר לא יכלה לזוז אז היא נשארה
כלואה בביתה עם כלי הנשק היחידי בידה - מטאטא.