16:40, השעה הסופית, אני יושב באחד מבנייני הבורסה ברמת-גן,
בקומה ה-15. אני 50 מטר מעל המדרכה, "אתה אמור לרחף" אני חוזר
ומדגיש לעצמי בראש, "לרחף". אז למה אני מרגיש כאילו תקעו לי
ברגל יתד, אני מרגיש רע. אני ממשיך לפקח מלמעלה על האנשים
העוברים 50 מטר מתחתי, לצידי כוס מים ריקה וחצי תפוח שנשאר.
אני הייתי הכי בסדר, אני זה שעוזר לכולם. אז
למה בעצם אני
מרגיש כל כך רע?
חם לי, ואני מזיע. "זה היום הכי חם בשנה" - באינטרנט פרסמו,
עדיף לא להדליק מכונות כביסה, כתבו. אבל אני, אני סתם מתעצל
להדליק מזגן, גם ככה זה מזיק לסביבה, לפחות ככה אני חושב.
מסתכל על החלון, לוקח מספיק תנופה, ורץ, בכל המהירות. אני רוצה
לעוף, אני אעוף. אני פושט את שתי ידיי, אבל נתקע בחלון. החלון
מוכתם בכתם אדום שמטשטש את האנשים שעוברים למטה. אני מטושטש
ממשיך להסתכל למטה, על המדרכה ורואה טווס. מה הסיכוי? - יש מצב
שאני הוזה. הטווס "עומד לו" במדרכה ואף אחד לא רואה? או לפחות
עוצר ומתבונן?
16:20, יש אדם שהולך באחד מרחובות הבורסה. היא יותר תוגדר על
ידי רובכם כאישה. אבל בשבילי היא אדם. היא מרכינה את ראשה
באדמה, קוברת את המחשבות הרעות שנצברו לה. הולכת לאיטה, דועכת.
היא לא מסתכלת על שום דבר, ושום-דבר לא מחזיר לה מבט, היא
אוויר. זאת אומרת היא אוויר לכולם חוץ ממני, אני מתבונן בה.
והיא פוסעת במדרכה, עצובה. היא רק אתמול אכלה ארוחת בוקר,
איתו, עם בעלה. לפני פחות מ-48 שעות, היא הסתכלה עליו, והוא
עליה, היא חייכה. הוא אמר לה: "... כואבת לי טיפה יד שמאל
...", היא אמרה שזה מסוכן, אז שילכו לקופת חולים דבר ראשון
אחרי ארוחת הבוקר.
מה זה בעצם הספק? - בעצם הספק זה היכולת של משהו לבצע פעולה
בטרם סיומה של פעולה אחרת. אם כך, זאת המילה שחיפשתי, היא לא
הספיקה. או יותר נכון הוא לא הספיק. בכל מקרה זה לקח הרבה פחות
מעשרים דקות, למות.
מר לה בפה, היא פותחת את התיק, ומגלה בו חצי תפוח. היא נוגסת
בו, ומנסה למצוץ ממנו טיפה מתיקות. חסר לה מתוק בחיים. עד
אתמול היה לה מישהו שהיא דיברה איתו. הוא חשב, הוא אמר שכואבת
לו יד שמאל, איפה הוא היום. למה זה לא אותו אחד שקברה בבית
העלמין לפני מספר שעות? - "איפה הצבע הוורוד נעלם" חשבה, האם
לא יחזור עוד לעולם? היא לא מצליחה להתנתק מהעבר.
16:30, היא נעצרת. אדם אחר נתקל בה. הוא שונה ממנה, הוא
מלוכלך. חסרות לו 5 שיניים מהסם. הוא לא רואה אותה, גם אחרי
שנתקל בה. היא בשבילו ערבוב צבעים. הוא לא מצליח לחשוב ברור,
וזה מונע ממנו את המחשבות, של "איך הגעתי למצב כזה", ו.. "אני
כזה אידיוט", וכל מני מחשבות טורדניות דומות. בזכות כך הוא לא
מצליח לזכור מה הוא עשה לפני פחות מ- 48 שעות. הוא לא יכול
להיות מאוכזב.
למה בעצם לגנוב? - כדי ל"היעזר" באחר על מנת לשפר את ההספק
בלהשיג משהו. אם כך, הוא גנב כדי להשיג את המנה שלו, בערב לפני
יומיים. באותו מקום שעומדת האישה, הוא הכה אישה זקנה כדי שתרפה
מהתיק שלה. היא בכתה ואמרה שיש לה בפנים תרופות, שאין לה מספיק
כסף כדי לקנות שוב. אז שיעזוב לה את התיק. אבל היא לא זכתה
לחמלה. הוא המשיך להכות אותה בפנים. עד שהיא הרפתה, בשל אובדן
ההכרה.
הוא מעופף, מתנדנד במדרכה. מים נשפכים לו על הפנים, מעירים
אותו ממצב המעופף. הוא נשכב על הרצפה, הוא נזכר, ובוכה. הוא
חושב על איך הוא הגיע למצב הזה, הוא בא ממשפחה טובה, כמעט והיה
לו אפילו תואר. איך הוא הגיע למצב שהוא משתמש בסם כדי להגיע
לזוהר? הוא מנסה להתחמק מהעתיד.
16:35, איש אחד. הוא יוגדר על ידי רובכם כאמיד, עשיר, חשוב.
אבל בשבילי הוא
אחר. אץ ברחובות. הוא מרגיש כאילו יש לו את
הכוח, הוא מאושר. הוא בגיל העמידה, עם שיער כסוף ולבן, הוא
שמן, יש לו 2 ניבי זהב, עם שיבוץ יהלומים. הוא לובש את החליפה
היפה ביותר, ועניבה חונקת, כך שהפרצוף שלו אדום. הוא מעשן
מקטרת מהטבק הטוב ביותר, ויש לו דם שחור, כנראה מייתר סוכר
ושומן מנוזל. הוא אץ ברחוב, מזיע כמו חמור, נדמה כעוד שנייה
הוא יתפגר ברחוב. הוא נתקל בזקנה מפגרת, שסתם עומדת. מסתכל
עליה, מקלל, וצועק עליה שתמשיך.
אבל הוא ממשיך ללכת ורואה ליד הבניין שלו, המשרד החשוב שלו,
שעוד מעט מגיעים אורחים כל כך חשובים, שם, קבצן מסומם, מגעיל
ומסריח, שוכב לו בתוך נוזל. הקבצן החצוף שולח לו את ידו כאילו
מבקש נדבה, הוא מגיש לו שטר של מאתיים ליד ואומר לו שיעוף מהר
מהמעבר ומתייחס אליו כבהמה, שימצא עבודה! הוא נכנס לבניין צועק
על השומר, שבפעם הבאה יטפל במטרידנים לבד, ולא - יימצא גם את
עצמו מובטל ושוכב במעבר. השמן מוסיף לשומר שיוציא את הבובה
המיוחדת שעשו, עם סמל הלוגו - טווס, לכבוד קבלת האורחים
שבדרך.
מה זה בעצם דבר טוב? - זה הדבר הזה, שירים אתכם ולו מילימטר
אחד מהמצב בו הייתם שרויים בו קודם.
הוא עולה במעלית, לקומה ה-15,
אז
למה בעצם?
