דווין קורבי / אבנים |
אני מתנדנדת
על הנדנדה השחורה שלך
ושלשלאות הברזל חותכות בי.
ובחדרך הירוק
הלב שלי דופק חזק-חזק
והפעם אנחתי לא עוזרת.
אני נושמת עמוק-עמוק
ונושפת לאט ---
והלב לא מפסיק להרגיש לי.
ואתה מסתכל בי
בחיוך שלך
ומסתובב ממני בעיניים עצומות.
תמיד אמרו לי שיהיה בסדר
אך הקור החודר של הרצפה
נותן לי להרגיש
כמה אני רותחת.
אני עתה מסתכלת עליך
אומרים אהבה יש בעולם
ואני בוכה
כי אני יודעת בדיוק מה היא.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|