עברו השנים
והיא עדיין הילדה הכי יפה.
ואיך שכל המבטים אליה מופנים
כשהיא רצה בחוף יחפה.
והעיניים שלה
עדיין יפות.
כחול טורקיז,
כמו הים.
ובכל זאת מישהו העז
לפגוע בה ככה סתם.
הצמה היפה התפרקה
לשער ארוך גולש.
ופה יפה שותק בלי הפסקה
כשבפנים הכל גועש.
וכמה שמביטים בה יותר
מבינים שאין לה עם מי לדבר.
והיא לא ילדה, אך היא עדיין יפה
והגיע הזמן שהיא תספר.

כשאני מצליח להוציא ממנה חיוך אמתי
אני מחייך לעצמי וחושב כמה טוב לי שהיא אתי.
וכשהיא עצובה אני פתאום מבין
שאפשר להיות עצובה
גם כשאת הילדה הכי יפה בגן.
אבל לא עוד,
כי עכשיו אני כאן.

20.6.2007