אם היית כאן, היינו הולכים הערב לסרט. הצגה שניה. היינו יושבים
קצת קרוב וקצת רחוק, ולא קונים פופקורן. אולי היינו קונים
מילקשייק, בכוס גבוהה עם שני קשים, ומשמיעים קולות של מציצה
בשלוק האחרון.
בזמן הסרט, הייתי פוזלת אליך, מקווה לראות שאתה מסתכל עליי,
ובדיוק מפספסת את המבט שהסטת לפני רגע.
בסופו, כשמתחילות לרוץ הכתוביות, הייתי נשארת לבהות במסך
ולראות אותן עד הסוף, עם המנגינה של פסקול הסרט, מחכה שהאולם
יתרוקן.
אתה היית קם ברגע שהאור היה נדלק, ואני הייתי נשברת וקמה החוצה
יחד איתך, אבל רגע לפני היציאה מהאולם, הייתי מסתובבת ובוהה
עוד רגע בכתוביות המרצדות על המסך.
היינו יוצאים מהקולנוע, מתחילים לצעוד. אתה היית אומר שזה הסרט
הכי גרוע שראית אי פעם, ואני הייתי צוחקת ואומרת שהוא דווקא די
נחמד.
אח"כ הייתי נכנסת למעין אווירה מלנכולית שכזו, אולי קצת בהשפעת
הסרט, ומתחילה לבהות בדברים.
אתה היית מתעצבן, ומתחיל להציק לי, הייתי צוחקת בחדווה.
היינו הולכים חזרה ברגל, למרות שדי קר, אבל רואים שכבר מתחיל
הקיץ.
בדרך, הייתי חופנת ביד קומץ זרעים של שיבולת שועל, וזורקת לך
אותם מאחור, על הגב, אבל בגלל שהחולצה שלך עשויה מכותנה,
שומדבר לא היה נדבק. אתה היית צוחק, וממשיך ללכת, ואני הייתי
מנסה שוב לזרוק עלייך, ושוב אף גרגיר לא היה נתפס.
אתה היית מתרגז (בכאילו), חופן ביד חצי מהשיח, ומפזר לי הכל על
השיער שרק חפפתי.
הייתי עושה לך פרצופים, כי מהשיער שלי כל כך קשה להוציא אותם,
ואלייך זה אפילו לא נדבק. אתה היית מפייס אותי, ושנינו היינו
צוחקים וממשיכים ללכת.
לא הייתי מתאמצת להנציח בראש את הרגע הזה ולזכור כל שנייה
ושנייה,
כי הייתי יודעת
שיהיו
עוד
י מ י ם כ א ל ה . |