לקט (או, ארספואטיקה ללא שם או אלוהים)

כדי לכתוב אני מוריד את תמונתו של הצלוב מהקיר
מפריע לי שהוא מסתכל עליי
כי
אין לי אלוהים כשאני כותב
אני כותב עם דלת סגורה
ומשכתב עם דלת פתוחה
מדפיס שתי טיוטות - אחת למגירה ואחת לאלוהים
אלוהים הוא המוזה
והקורא האובייקטיבי היחידי
משאיר לי הערות בעט אדום
מתגלה לי בדמות של סמיילי מחייך
או מילת פרגון קטנה
חותם למטה 'אדוני צבאות' ומחזיר
כי
רק לתיקונים צריך אלוהים

שכחה (או, איך להתאהב בדבר שאתה ממילא הכי אוהב בעולם)

כן,
פרויד מתהפך בקבר שלו כשאני מתקשר אלייך
כשאני מתאהב בך כמו ילד
כמו מדונה כמו בתולה כמו נזיר
כמו עפר לרגלייך
ובעצם אולי
העפר הזה יש בו משהו אלוהי
אולי השיחה הזאת יש בה משהו נבואי
אולי האהבה הזאת היא שונה
ואת כל כך
לא דומה לאף אחת
ואני כל כך רוצה להיות
רמץ לגרירות רגלייך

פאה (או, איך לשנוא את הדבר שאתה הכי אוהב בעולם)

חם שם במזרח
עם אורגיה של רוגע
ושכרון של מוזה
חם שם בלי בגדים
וחם בלי זכרונות

תמונות דיגיטליות מצהיבות בראש מרוב שכחה
הדמיה של נוסטלגיה
הדממה של אהבה

אני רוצה לזנוח אותך נטולה על הארץ
מלאה שיירי-אינדיבידואל בר קיימא
(יכולתי לכתוב מלאה חול,
אבל לא מגיע לך שאני אתייחס אלייך בכזו קלות ראש)


דביק שם במזרח
עם הסארי המשוח בסיכה
לחדירה נעימה ורגועה
כל הדרך הביתה