כשאני נמצאת בחדר הומה וצפוף
והאדם היחיד שאני רואה, מעל לכולם, זה אתה,
ופניך, וחיוכך,
והבגדים היחידים שבולטים, הם שלך,
אני יודעת שאני מתגעגעת אליך.

הבית שלנו קורס.
ואיך אדע על מי לכעוס?
ואיך אדע על מה לחלום?
אם אתה לא מכיר את עצמך.
כשאתה לא יודע מי אתה.

אוטופיה.
זה חסר לי.

תקוות רבות נזרקו לים,
הדמעות התערבבו שם,
כי בין טיפה לטיפה מי יבחין
שאני מתגעגעת אליך.

רוצה להציב מראה גדולה מולך
שתפסיק להלך כלבנה בין הקירות
זה כבר לא הבית שלך.
אלה כבר לא הזכויות שלך.

אוטופיה.
זה חסר לי.