חמש דקות עברו מאז שהוא הלך והשאיר אותי לבד עם הרדיו תקוע על
גלגל"צ, הרבה רעשי רקע וקרטון של מיץ תפוזים שמאיים להתקלקל כל
רגע.
מהמרפסת הגבוהה שלי שמחוברת לבניין מכוער מאוד באמצע כמעט שום
מקום, רואים המון. רואים את הנוף, את הכוכבים, האהבה והשנאה.
וחלק גדול מכל זה נמצא שם באמת ולא רק בראש שלי.
כמה שיותר גבוה במדרגות, כמה שיותר אפשר לראות.
אחרי שהוא הלך היה די מאוחר ועוד לא הספקתי לעשות כלום.
כשהוא בא אני מפסיקה לחיות את החיים שלי וחייה רק את שלו. אני
מפסיקה להיות אני והופכת להיות אני בלי עמוד שדרה. ככה זה
לפחות נראה, אבל זה מרגיש לי נכון. זה מרגיש לי טוב, זה מרגיש
לי יותר מהכל. וזה רק הוא. אולי הוא ועוד כמה חברים מהילדות.
אולי גם רק עם יותם אבל זה בגלל שהוא אח שלי. וזהו. בערך.

ומחר,
מחר זה יום חדש, מחר אני אישה אחרת.
כי הרי הבטחתי לעצמי אתמול ושלשום ויום לפני כן, שמחר, רק
שיגיע מחר, ואני כבר אישה חדשה. כבר אין לי כתמים ואין לי
קמטים ואני יפה ואני הכל הכל הכל, רק לא מה שהיום.
מחר.
ואם לא מחר אז בבקשה שיהיה ביום שאחריו כי אני לא אחכה יותר.
אין לי זמן ואין לי עצבים ועוד שערות לבנות לתת כדי לחכות לו.
אני לא אהיה עד שהוא יגיע אז בבקשה שיגיע.

מהמרפסת הכי גבוהה שמחוברת לבניין מאוד מכוער רואים בעיקר גם
את הבדידות.
למרות שאני אף פעם לא רואה אנשים שהולכים עם עצמם ברחוב, רק עם
בן זוג או בחבורה, רואים דברים שאי אפשר לראות ככה, כשמסתכלים
ישירות על הפנים. זה הכי בולט כשמסתכלים על הקודקוד של הראש.
גם אם יש קרחת. רואים את מי שבודד ולא חושב שהוא בודד, ואת מי
שלא וחושב שכן.
לפעמים אני רצה למטה במדרגות ומציעה את עצמי כבת זוג לבודדים,
אבל אף אחד לא נענה, ומאלה שכן נענים אני מסרבת לקחת כסף.
וזה באמת לא היה רק בראש שלי.

כמה ימים לפני שהוא טס לחו"ל, ראיתי מישהי שטיילה עם הכלב או
הכלבה שלה על המדרכה ופתאום נהייתה לי בחילה על זה שאני מסתכלת
לה ככה חופשי על המכנסיים ולה אין מושג בכלל, אבל כשזה עבר
שכנעתי את עצמי שהיא בטח עושה דברים הרבה יותר גרועים מזה
והמשכתי להסתכל עליה עד שהיא נכנסה לאיזה בניין.

ביום למחרת הסתכלתי על עוד 17 אנשים שיצאו ונכנסו לבתים,
מכוניות, מסעדות וחניונים. כל אחד מהם נראה טוב. שמח או עצוב,
תמיד היה איזשהו חן שמתחבר איכשהו. כאילו הם יודעים שלא נורא.
שגם אם קרה משהו אז יש את מחר, ויש את מחרתיים ואז הכל יהיה
בסדר שוב.
חבל שאין לי שכן שמסתכל עליי מלמעלה וחושב עליי בדיוק את אותו
דבר.