איתי עזרתי / על תקווה מסוימת |
בבואת ראייתי
שוב היא מהטלת
בין לא קיים ומוחשי
זה לא אותו הרגש
זאת לא אותה דממה
השקט על שפתיים
ובענייה סערה
זה לא אותו חיוך
שהקריב את פחדיי
למדורות של שכחה,
שכבו לאור פחדיה
זה משהו שאבד,
כמעט כלא היה קיים
רסיסים של שרידי מלחמה
עוד דורשים את קרבן האדם...
שוב היא נעלמת
משסיימה להיאחז
בעוד תחושה של חום
בבערת התום, ביצר הנוצץ, ברגש מתלקח.
והחלום שוב מנצנץ
כמו כוכב, ספק דועך לאור היום
נעלם מהעין, לא מקיום
והיא שם...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|