באמצע מיידנק ראינו כלב נטוש.

דיברנו על החיים במחנה. יהודים מתים-חיים שנאלצו לראות את
אחיהם מובלים אל תאי הגזים תוך גזילת כל רכושם ואחר כך נאלצו
להוביל את ערמות הגופות חסרות השם אל המשרפות הרחוקות.
ראינו את הצריפים הצפופים והעלובים בהם חיו האסירים היהודים,
מושפלים ומפוחדים תמידית. את המקום בו השאיר בהם השוט הנאצי
צלקות לכל החיים.

באמצע מיידנק ראינו כלב נטוש. שוכב לבדו, מכווץ מאימה או
מקור.

דיברנו על גלובוצניק, המפקד הסדיסטי של המחנה. איך הוא גר עם
משפחתו בסמוך למחנה. איך הוא קם לו כל בוקר, נשק לילדיו לשלום
ויצא לו לטבוח ולהתעלל ביהודים.
איך הוא בנה לו אמבטיה פרטית ליד המשרפות כדי שהמים יוכלו
להתחמם במהירות בחום הרב ששרר שם.

באמצע מיידנק ראינו כלב נטוש. שעון על פח, רעב לחום.

דיברנו על הפולנים של היום שבתיהם נושקים לגבולות המחנה והם
יוצאים להם יחד לפיקניק על הדשא שצמח לו מתוך הקברים.
דיברנו על הפולנים של אז, איך הם גרו במרחק נגיעה מאותו
גיהינום עלי אדמות. איך הם ראו את כל מה שהתרחש אבל לא באמת
הסתכלו. לא הושיטו יד או פצו פה.

באמצע מיידנק ראינו כלב נטוש.
ראינו והמשכנו ללכת.

(מסע לפולין, מחזור מ"ד, בי"ס שער הנגב, מרץ 2007)
25.3.07