"...זה התחיל ברוחות חלשות וקרירות.
נטיפי גשם עוברים כמו חצים מאחד לשני.
ואז זה התפתח לברד רציני, כל אחד מטיל על השנייה את האשמה,
וכמות רבה של ברד.
ברד קשה וקר.
הרוחות החלו לסעור יותר ויותר.
ואז החלו הרעמים והברקים... ברקים בעיניים, ורעמים בצעקות. כל
אחד לא נותן לשני לסיים ומיד מתחיל, והגשם ממשיך וממשיך לזלוף
ולדלוף בעיניהם.
לבסוף, שככה הסערה, ואז בברק עצום, מרשים, ומפתיע, היא הסתובבה
על מקומה והחלה ללכת. ללכת לשום מקום. ובו ברגע הגיח הרעם
בעודו צועק לה לחזור. מתחנן שתחזור. נופל על ברכיו שתחזור
אליו, אבל היא ממשיכה ללכת. בלי לעצור.
הרעמים נהיים יותר ויותר עמומים, וגם הברקים מסתלקים.
הסערה שככה, אבל טיפות הגשם, וטיפות הדמעות,
עדיין משמרות את הסערה שהייתה
ושככה..."