הוא עומד מולי ובידו אקדח
עיניו אחוזות טירוף
טירוף הנקמה
חיוך עולה על פניו הנאים
אך החיוך אינו נעים

הוא אומר לי מילים פוגעות
הוא אומר שהן יהיו האחרונות
שלא אשמע עוד דבר
שקולו יהדהד במוחי במותי

את ידו אחוזת האקדח הוא מניף
את חיוכו הוא מוחק
ופתאום רצינות שאותה אני מכירה
אותה רצינות שאותה אני מעריצה

העולם עמד מלכת
עלי השלכת עצרו במקומם
הוא לחץ על ההדק
והכל היה שקט
הירייה נורתה
והרעש היה כמו פקק פקוק
בעולם אטום בוואקום

הקליע נע לאט
חותר באוויר
חותך את מהירות האור
וקורע את גלי הקול

אני שומעת אותו אומר לי ש
אני לא אהובה
אני לא רצויה
אני סתם עוד חברה
וכעת אני שנואה

אני מביטה בעיניו
עיניו שכה אהבתי
מחפשת תחושה
מחפשת אהבה
אני לא מוצאת אותה
רק נטיפי קרח
פתיתי שלג שהופכים לקרח

נוריתי עוד לפני שהירייה פגעה בי
נוריתי בידי מילותיו
נוריתי בידי עיניו

גופי שתת דם
מכווצת נאבקתי בדמעותיי
אני לא רוצה שהוא ישמע את גניחותיי
אך הוא עוד עומד שם
מביט מעליי בעיניו הקרות
מתכופף אל אוזני ולוחש לי
"שלום בובה עלובה"