כשהיינו ילדים
היו מביאים תיירים מארצות רחוקות
לראות איך אנחנו אוכלים
בסוף גם לזה מתרגלים.

השחור הכסוף של המצלמות
הבזקי האור החולפים בעינינו
מקנים תחושה של מחזה מתמשך
משהו בחיוכים תמיד נשאר מאולץ.

בשלב כלשהו הגיעה ילדה יפה בלי אבא
ולימדה אותנו להתבייש בעצמנו
כך שיש לי עוד סיבה לשנוא את יום כיפור
התפרים הללו לא נפרמים בקלות.

המטפלות הדניות שטוחות החזה
נצרבות בזיכרון כקרן אור באפלה
מבין הבדידים הללו אני חש סחרחורת קלה
משהו כל כך מתוק ברכז הזה.