האהבה נמצאת בפרטים הקטנים. כשנקרית בדרכי שעה כפולה, אני מביע
משאלה. גם בי ישנו הצורך האנושי והחמקמק הזה, להאמין במשהו.
בעצמי, באהבה, באלוהים, בשעות כפולות. ומה אבקש עכשיו? בלילה
בו זה נגמר היה מטר מטאורים. אתה יכול לדמיין את ההרגשה? גשם
של משאלות, ולא רציתי דבר מלבדך.

במרכז החזה נפער חור
(היכן שנהגה לשכון האשמה)
המאבק הזה של ריקנות במועקה
לא יוכל להסתיים בטוב
It's a lose-lose situation
'גם הים נסוג' ואם הים והשמיים וכל שביניהם
אז מדוע לא אני
המים נקוו תחת השמיים ונראתה היבשה
אם כך מדוע לא אני
אומרים שאהבה משכיחה את הכאב
אך מה אם הכאב הוא כל מה שנשאר?
אני אבוד אתך ובלעדיך
אבל אם רגליי כבר ריחפו מעל הקרקע
לפחות שידי תאחז בידך

למדתי לבשל
לנקות לכבס
לנהל בית מתפקד להפליא
לתת לך בסיס שלא היה לך מעולם
אז לא תמצא בין רגליי את שרצית
אז מה
אם רק תבקש אשנה גם את זה

לכל אדם נקרות בחייו שלוש אהבות גדולות
גם בדרכי נתקלתי בשלוש
החברים של נטאשה
יונה וולך
ואתה

ועכשיו אני מאזין לשירים גרועים כי אתה אוהב אותם. אני נמנע
מלהתגלח, כי אני מתגעגע לתחושת הזיפים שלך. אני קורא ספרים
משעממים כי דפדפת בהם, ואולי קצת מהמגע שלך נשאר. אני מחפש
אותך במחוגי השעון, בשקע שהשארת על הכר, בין ידיי שנשמטו
באוויר. בסיום פתוח לשיר שלעולם לא מסתיים.