בהיותנו אנושיים לכאורה
אנו בוראים עולמות רחוקים
גוונים עטורים של לילה
בקצוות הסדינים של המעטפת.

פנים אלי חוץ וחוזר חלילה
משב של רוח קיצית על עורנו
שדרות העצים שלחשו את קסמינו
ציפורי שיר ליליות מקודדות את הזמן.

מבעד לאריג השקוף הוא רואה את הכול
הכאב הוא רק המוזיקה הנלוות למחזה
שלושת המכשפות של שייקספיר
צורמות את חייו לחשה שמימית.

מכשיר האינטרקום משגיח על הילדים
דרך קופסאות לבנות מחוררות
אימא שלי אמתית היא לוקחת אותי לשמירות
אנחנו עוקבים אחר פעימות בכי שהן לא שלי.