בדרך אל הנהר הכחול
עם שק אור ומקל זיכרונות
נאסף אל ערבו במראות ובלי קול
מול צללי השנים השחונות
בשפתיים סדוקות ואבק בעיניים
בגרון בוער ככבשן
הרעד בגוף מהדהד באוזניים
מתנגן שוב כזמר ישן
כל העולם כולו הוא ביתי
מן הכפר עד לעיר הזמנית
ענק וננס מעל מיטתי
כשמיכת טלאים צבעונית
בדרך אל הנהר הכחול
בלי תשובה לשאלה או קצה חוט
מביט לירח תוהה שיכול
להאיר רגעי חסד וזכות
כל העולם כולו הוא ביתי...
בדרך אל הנהר הכחול
במכונית דוממת כסופה
נח בדמעה של פרידות האתמול
והיום תחילתה של תקופה
כל העולם כולו הוא ביתי...
"אני נח בתוך הונדה כסופה, דוממת,
ודמעה על הפרידות של היום"
(רן, יוני 2007, תודה) |
