אומרים שיש מקום להיות,
במקום למות - תרצה לחיות,
אבל למה שתרצה בזה כשרע?
הטוב הולך ומתמעט,
אתה גוסס, כמעט כבר מת,
רוצה לצעוק ולהמשיך שוב הלאה

כולם פה מחפשים תשובה,
בריאות, ממון או אהבה,
אתה רק מבקש את המעט.
ממשיך ותר, בעיר בכפר
רוצה להיות רק מאושר!
אבל למי אכפת... למי אכפת?

ואז ביום בהיר אחד,
כך ברחוב הושיטה יד,
האנשים קוראים לה 'התקווה'.
"אם הם לא יפתחו לבם,
כל העולם ישתות רק דם,
הפצע יפתח, לא יתאחה".

וכשכל זה קורה פתאום,
הלב שלך מפסיק לפעום,
הגוף שלך כבר ממוטט.
כשחיים כ"כ לבד,
אתה הופך ל"עוד אחד"
כאן תיטמן וכאן נמשיך לדרוך.

הללויה. הללויה.

הגרסה העברית שלי ללאונרד כהן.