רוח סתיו
הלילה,
ישנים כמו אחד
הבוקר,
ערים כמו שני עולמות.
שוכב
מכורבל
מכונס
מנסה להשלים את החור
חסר
כואב בחזה
איפה היא?
רכה
רחוקה
מתוקה
נשאר לי הריח
באה למשב והולכת שוב
רוח סתיו
על הגשר
על גשר הזיו
בין פני לשלה
נושפת מלטפת
רוח סתיו קלילה
נוגעת קלות
מרפרפת ודי
נשאר רק ה"להתראות!"
איך חמקה מידי
גופים
"כמה שאת מנסה,
הגוף שלך מעולם לא שיקר"
לחשתי לך.
"הוא מעולם לא היה מסוגל לשקר"
השבת.
שתקתי
ונתתי לגופים לדבר
זר לא יבין זאת
זר לא יבין זאת
פחות מכך יבין המכר
אף החבר יישאר מנוכר
כאלה אנחנו
סתומים
עלומים בעיני אחרים
רק לעצמנו
שקופים וברורים |
