שט אני אלייך על פני נהר של דמעות.
הקמתי לי רפסודת פחדים, הנפתי בה מפרש שדים והיא צולחת דרכי.
חותר במשוט של כאב, עטוף ערפילי חששות וסרטוני ספקות.
אין לי מפה, אבד מצפני, אבד מצפוני.
הכיוון לא ידוע, המטרה לא ברורה.
אבוד בלב ים, בלבך, אין דרך חזרה.
ואני נסחף לטירוף עוטה חיוך השלמה, כבר אין בי פחד.
על גבי תרמיל אכזבה ומשקולות של זעם אך בכיסי אהבה.
קטנה, מפוחדת אך כמוני, עדיין קיימת, מחייה בי תקווה,
מרימה ראשי החבול בגאווה,
אהבה.