התותחים רועמים
המטוסים שורקים למעלה.
החיילים רצים, יורים
כולם תולים תקוות
באללה, בישו,
באלוהים, בבודהה, בגורל,
נושאים תפילה אל על
ואני מכונס מבולבל.
יושב עם עצמי
לא יודע מה לעשות.
לתת לזעם לעבור
או להסתתר מהטיפות
של העצב, של הבכי,
של המשפחות, של השמיים,
תופס את ראשי בין הידיים.
אההההההה!
או שאולי כלל לא כדאי
שאתפוס צד בכל העניין,
אשב רגל על רגל
ואביט מהצד בבלגן.
או אומר מספיק עם השפיות,
די להגיון,
די להתייפייף
ואכנס לשיגעון.
או שאכנס בכל הכח
כדי לחסל, כדי להרוג,
נלחץ על ההדק
ללא היסוס בלי לרעוד.
ונרוץ עד שנמות
נפול חלל בשדה הקרב
לתת בבת אחת הכל עכשיו.
אההההההה!
כולי רועד בלי הגיון
נוטף זיעה קרה,
בינתיים התותחים רועמים
עוד פגז נורה.
מכונס בתוך עצמי
והידיים על הראש.
אההההההה! |
